לוקמיה בתינוקות

אחד הפחדים הכי גדולים של כל הורה הוא שהילד שלו, שרק התחיל לחוות את העולם, יחלה במחלה קשה. בישראל מתגלים מדי שנה כ- 350 מקרי סרטן אצל ילדים ופעוטות, כשהסוג הנפוץ ביותר הוא לוקמיה (סרטן הדם) שתוקפת בעיקר תינוקות ופעוטות בגילאי גן. הבשורות הטובות הן שהרפואה מצאה, ומוצאת כל העת, דרכים יותר ויותר יעילות להילחם במחלה וכיום 80% מהילדים והפעוטות שלוקים בסרטן זה מחלימים ממנו ושבים ליהנות מחיים נורמליים יחד עם בני גילם.

גורמי סיכון

לוקמיה היא כאמור הסרטן הנפוץ ביותר בקרב בני הגיל הרך: בארץ לוקים בה מדי שנה כמה עשרות פעוטות ותינוקות. המקור למחלה, שלעיתים מכונה "הסרטן של הילדים", אינו ודאי אולם גורמי הסיכון העיקריים הם:

גנטיים – ישנן כמה הפרעות תורשתיות שנמצאו כמגבירות את הסיכון להתפרצות לוקמיה, ובהן תסמונת דאון, תסמונת קליינפלטר, נוירופיברומטוזיס (שנמצאה כקשורה גם לסיכוי הופעתו של סרטן מסוג לימפומה) ותסמונת נדירה ביותר בשם לי פראומני. גם פעוטות בעלי בעיות מולדות במערכת החיסונית נמצאים בסיכון מוגבר ללקות בסרטן הדם.

לוקמיה במשפחה – סרטן הדם אצל אחד ההורים לא נמצא כגורם סיכון, אבל אם אחד האחים לוקה במחלה, הסיכון של שאר ילדי המשפחה הוא פי 2 עד 4 ביחס לשאר בני גילם. כשמדובר בתאומים זהים, הסיכון גבוה במיוחד, ובפרט כשמדובר בתינוקות.

גורמים סביבתיים – ישנם מחקרים שמצאו כי ילדים שנחשפו לקרינה בהיותם עוברים או תינוקות היו בסיכון מוגבר, אולם מחקרים אחרים שללו קשר שכזה. כך הדבר גם באשר לשימוש באלכוהול ע"י האם במהלך ההיריון. חשיפה לחומרים כימיים מסוימים (ובפרט בנזן) מגבירה את הסיכון של מבוגרים ללקות בסרטן הדם, אולם אין הוכחה חד משמעית לגבי השפעתם על ילדים.

סימפטומים

באופן כללי ישנם 2 סוגי לוקמיה – כרונית (שנדירה מאוד אצל ילדים) וחריפה. זו החריפה נחלקת אף היא לשני סוגים, מיאלואידית ולימפואידית. הסוג הראשון, המכונה AML, מתאפיין בתאים ממאירים המתנהגים כמו תאי דם לבנים, ואף הוא נפוץ בעיקר בקרב מבוגרים, ואילו סרטן הדם העיקרי שפוגע בילדים הוא הלימפואידי – ALL.

ALL מתאפיינת בכך שהלימפוציטים אינם מגיעים להבשלה עקב התהליך הסרטני, והתוצאה היא כמות נמוכה מדי של כדוריות אדומות ולבנות בדם.

המחסור בתאי דם אדומים גורם לילד להתעייף במהירות, להיראות חיוור כל הזמן ולסבול מחולשה. המחסור בתאי דם לבנים בא לידי ביטוי בזיהומים חוזרים ונשנים, וסימפטומים נוספים הם מחלות חום בשכיחות גבוהה, כאבים בחלק מהגפיים ובלוטות נפוחות.

אבחון

חשוב להדגיש כי כל הסימפטומים הנ"ל אינם מעידים באופן חד משמעי על כך שהפעוט חלה בסרטן!

יחד עם זאת, חשוב להיות ערניים ולפנות בהקדם לבדיקת דם – אם זו מעידה על כמות נמוכה של תאי דם לבנים תקינים, יש לבצע אבחון מעמיק יותר, באמצעות דגימה ממח העצם, שכן רק זו יכולה לאשש או לשלול קיומה של לוקמיה, ובמקרה שאכן מדובר בסרטן הדם לזהות את המאפיינים המדויקים שלו ובהתאם למצוא את הטיפול האופטימאלי.

טיפול

המלחמה ב- ALL מתבצעת באמצעות כימותרפיה. ההתקדמות הבלתי פוסקת של הרפואה, ובפרט בתחום ההתגברות על סוגי סרטן שונים, באה לידי ביטוי לא רק באחוזי ההצלחה הגבוהים (כאמור, כ- 80%) אלא גם בכך שהטיפולים פחות קשים מבעבר בזכות היכולת לתת לכל ילד וילד את המינון המדויק עבורו ועבור אופי המחלה, כך שהסרטן ימוגר גם ללא צורך בטיפול אגרסיבי יתר על המידה.

בדרך כלל נמשך טיפול שכזה לאורך שנתיים, שבמהלכן יש פרקי זמן בהן ניתן טיפול אינטנסיבי ובין לבין הפוגות המוקדשות לטיפול משמר.